אז ככה: בנוסף למאמר שצירפתי בקישור זה, של ביה"ח אסותא, בנושא, להלן הסיפור בעברית מדוברת ובקצרה:
כל אחת מאיתנו, נולדת עם כמות מסויימת של ביציות שמלווה אותה למשך כל החיים.
בכל חודש, עולות כאלף ביציות מהשחלות. רובן לא מפותחות דיין, ואלו שכן, מתחילות לעלות לכיוון הרחם. ביצית שתלטנית אחת, "הורגת" את כל האחרות, והיא זו שעולה לרחם.
במקרה של הפריה, נוצר הריון. במקרה שלא - הביצית והדם שבתוכה מופרשים החוצה במחזור, עם כל כאבי הבטן הנלווים וההרגשה הלא-נעימה.
(אני מתנצלת אם אינני מדייקת בפרים הטכניים, אך זה בערך הסיפור)
לאחר גיל 35, חלה ירידה ניכרת בכמות הביציות, ואף באיכותן. מה שאומר, שאחרי גיל 35-37, קשה יותר להרות באופן טבעי, וההריונות חשופים ליותר סיכונים.
מכיוון שבשנים האחרונות יותר נשים מעדיפות לדחות את היותן אמהות לשנים מאוחרות יותר בחייהן (ולפעמים זה פשוט קורה ככה, כמו לי, לא תכננתי להגיע לגיל כזה ועדיין להשאר רווקה), ישנה אפשרות לשאוב את הביציות כבר עכשיו ולהקפיא אותן לשימוש במועד מאוחר יותר.
איך עושים את זה?
מהרגע בו מתחיל המחזור, מקבלים הורמונים שמטרתם לגרות את השחלה כך שתייצר יותר ביציות "איכותיות", וכן תרופות שמטרתן למנוע מהביצית השתלטנית להרוג את כל השאר.
לאחר כשבועיים, מתבצעת השאיבה, בהרדמה כללית, בה שואבים את הביציות שעלו ומקפיאים אותן.
התהליך הוא בעצם כמו כל טיפול של הפריה חוץ גופית, רק שכאן אין הפריה כרגע, אלא שמירת הביציות בהקפאה.
מה הסיכונים?
אתחיל מזה שכמובן התהליך כולו מלווה בבדיקות רבות לפני ותוך-כדי, כדי למנוע מצבים מסוכנים כלשהם, אך בכל זאת, קיימים סיכונים ואלו הם:
וכמובן נוסף, אם אתן נשים בריאות שעוברות את התהליך רק לשם שימור הפריון לגיל מאוחר יותר, אתן גם לא תקבלו השתתפות במימון מקופת החולים, למרות שאולי תמצאו שכתוב כך בכתבות שונות באינטרנט. תאמינו לי, בדקתי. אפילו התקשרתי למשרד הבריאות כדי לברר.
אמנם החליטו שזה צריך להיות, אבל זה עדיין לא נכנס לסל, ובינתיים המימון הוא עליכן בלבד.
בסוף השיחה עם פרופ' דרור מאירוב - הוא נתן לי רשימה ארוכה של בדיקות שאצטרך לבצע, וביקש שאחזור אליו כשיהיו בידי כל התשובות.
בנוסף, הוא אמר לי שאצטרך לבחור ולהחליט היכן אעבור את תהליך השאיבה - האם כאן, בארץ, או בספרד. מסתבר שספרד נחשבת למעצמה עולמית בתחום הזה, והמעבדות שלהם נחשבות למקצועיות ביותר בתחום. מצד שני - בארץ יש בכל זאת נוחות יותר, מכיוון שבכל זאת הצוות ישראלי, וביצוע השאיבה נעשה ע"י פרופ' מאירוב עצמו.
לגבי העלויות - הן יוצאות באופן כללי די דומות. בחו"ל - התשלום נעשה ביורו, שבימים אלו הוא נמוך למדי, אך שכר הרופא - פרופ' מאירוב במקרה שלי - גבוה יותר. לעומת זאת בארץ, המחיר גבוה יותר, אך שכר הרופא נמוך יותר, וגם אין צורך לדאוג לטיסה וכד'. המלצה שלי - אל תתייחסו לכסף כאל שיקול רלוונטי במקרה זה.
מה עשיתי עם המידע הזה? בפוסט הבא.
כל אחת מאיתנו, נולדת עם כמות מסויימת של ביציות שמלווה אותה למשך כל החיים.
בכל חודש, עולות כאלף ביציות מהשחלות. רובן לא מפותחות דיין, ואלו שכן, מתחילות לעלות לכיוון הרחם. ביצית שתלטנית אחת, "הורגת" את כל האחרות, והיא זו שעולה לרחם.
במקרה של הפריה, נוצר הריון. במקרה שלא - הביצית והדם שבתוכה מופרשים החוצה במחזור, עם כל כאבי הבטן הנלווים וההרגשה הלא-נעימה.
(אני מתנצלת אם אינני מדייקת בפרים הטכניים, אך זה בערך הסיפור)
לאחר גיל 35, חלה ירידה ניכרת בכמות הביציות, ואף באיכותן. מה שאומר, שאחרי גיל 35-37, קשה יותר להרות באופן טבעי, וההריונות חשופים ליותר סיכונים.
מכיוון שבשנים האחרונות יותר נשים מעדיפות לדחות את היותן אמהות לשנים מאוחרות יותר בחייהן (ולפעמים זה פשוט קורה ככה, כמו לי, לא תכננתי להגיע לגיל כזה ועדיין להשאר רווקה), ישנה אפשרות לשאוב את הביציות כבר עכשיו ולהקפיא אותן לשימוש במועד מאוחר יותר.
איך עושים את זה?
מהרגע בו מתחיל המחזור, מקבלים הורמונים שמטרתם לגרות את השחלה כך שתייצר יותר ביציות "איכותיות", וכן תרופות שמטרתן למנוע מהביצית השתלטנית להרוג את כל השאר.
לאחר כשבועיים, מתבצעת השאיבה, בהרדמה כללית, בה שואבים את הביציות שעלו ומקפיאים אותן.
התהליך הוא בעצם כמו כל טיפול של הפריה חוץ גופית, רק שכאן אין הפריה כרגע, אלא שמירת הביציות בהקפאה.
מה הסיכונים?
אתחיל מזה שכמובן התהליך כולו מלווה בבדיקות רבות לפני ותוך-כדי, כדי למנוע מצבים מסוכנים כלשהם, אך בכל זאת, קיימים סיכונים ואלו הם:
א. גירוי יתר של השחלה - כדי למנוע את המצב הזה, נעשות בדיקות אולטרסאונד לפני ותוך כדי התהליך, לוודא שמינון ההורמונים הניתן לא גורם לגירוי יתר. גירוי יתר הוא מצב שעלול להיות מסוכן ולגרום לדימום מהשחלות או לפיתול שחלה, דבר שדורש פעולה כירורגית נוספת כדי להחזיר אותה למקום.
ב. תהליך השאיבה עצמו - תהליך פולשני שעלול לגרום לזיהום - סיכון נדיר אך קיים.
ג. ההרדמה הכללית - כמו בכל ניתוח, קיים סיכון בהרדמה כללית. מזערי, אמנם, אך קיים.יש לזכור, כמובן, שהסיכונים הם מזעריים, וכי מאות ואלפי נשים עוברות טיפולי פוריות כבר שנים רבות, כך שצריך לקחת הכל בפרופורציה.
וכמובן נוסף, אם אתן נשים בריאות שעוברות את התהליך רק לשם שימור הפריון לגיל מאוחר יותר, אתן גם לא תקבלו השתתפות במימון מקופת החולים, למרות שאולי תמצאו שכתוב כך בכתבות שונות באינטרנט. תאמינו לי, בדקתי. אפילו התקשרתי למשרד הבריאות כדי לברר.
אמנם החליטו שזה צריך להיות, אבל זה עדיין לא נכנס לסל, ובינתיים המימון הוא עליכן בלבד.
בסוף השיחה עם פרופ' דרור מאירוב - הוא נתן לי רשימה ארוכה של בדיקות שאצטרך לבצע, וביקש שאחזור אליו כשיהיו בידי כל התשובות.
בנוסף, הוא אמר לי שאצטרך לבחור ולהחליט היכן אעבור את תהליך השאיבה - האם כאן, בארץ, או בספרד. מסתבר שספרד נחשבת למעצמה עולמית בתחום הזה, והמעבדות שלהם נחשבות למקצועיות ביותר בתחום. מצד שני - בארץ יש בכל זאת נוחות יותר, מכיוון שבכל זאת הצוות ישראלי, וביצוע השאיבה נעשה ע"י פרופ' מאירוב עצמו.
לגבי העלויות - הן יוצאות באופן כללי די דומות. בחו"ל - התשלום נעשה ביורו, שבימים אלו הוא נמוך למדי, אך שכר הרופא - פרופ' מאירוב במקרה שלי - גבוה יותר. לעומת זאת בארץ, המחיר גבוה יותר, אך שכר הרופא נמוך יותר, וגם אין צורך לדאוג לטיסה וכד'. המלצה שלי - אל תתייחסו לכסף כאל שיקול רלוונטי במקרה זה.
מה עשיתי עם המידע הזה? בפוסט הבא.
האם יש אפשרות לעבור את הפרוצדורה ללא הרדמה כללית, אלא הרדמה מקומית בלבד?
השבמחקרשלנות רפואית במהלך הרדמה
קראתי על כך שיש אפשרות לעבור את ההליך בהרדמה מקומית, אולם הרופא שלי אמר לי שההליך יהיה בהרדמה מלאה ואין אופציה אחרת. ייתכן שיש רופאים המאפשרים לעבור את התהליך בהרדמה מלאה - אינני יודעת.
מחקלגבי המאמר שצירפת - רשלנות רפואית קיימת לצערנו, ובכל הרדמה מלאה יש סיכונים, כמו בכל ניתוח. אין לאף אחד תעודת ביטוח ואי אפשר להתחייב אף פעם על מה שיקרה. כאן נכנסים מבחינתי שני פרמטרים: הראשון - ההשתדלות שלי: לבדוק ולוודא שאני בוחרת את הרופא / ביה"ח שנראה לי המקצועי ביותר ובעל הסיכויים הנמוכים ביותר לתקלות (ושוב - זה לא בהכרח מבטיח שלא יקרה כלום, הסיכון תמיד קיים) והשני - האמונה בא-לוקים: להתפלל, להתפלל ושוב להתפלל ולבקש, ולדעת שיש דברים שהם בשליטתו של בורא העולם בלבד. לא יזיק גם לתת צדקה לזכות ההצלחה בתהליך, ואני הוספתי וביקשתי מחברים/ות שיתפללו עלי גם. בהצלחה!